שיטת הפרמקלצ'ר שנהגתה באוסטרליה צוברת תאוצה דווקא בקרב שומרי מצוות בארץ ישראל * הפרמקלצ'ר, שפירושה 'תרבות בת קיימא' שואפת לחקות את המערכות האקולוגיות הטבעיות ולהחזיר את האיזון לכדור הארץ * זה לא רלוונטי רק לכפריים או בעלי חוות, טוענים תומכי השיטה, עקרונות הפרמקלצ'ר מתאימים לכולם * נסו את זה בבית
בבית משפחת שניידר בטלז סטון לא תמצאו אקונומיקה: הם מכינים את חומרי הניקוי שלהם בעצמם. בבית משפחת בובליל ברמת גן מגדלים את כל עשבי התיבול באדניות על החלונות. משפחת לחמן מ'שובה' שבנגב המערבי, באזור עוטף עזה, בונה את ביתם החדש משקי אדמה, ומתקינה בו מערכת אנרגיה סולארית.
מה משותף למשפחות הללו, החיות כל אחת בקצה אחר של הארץ? דבר אחד: כולן חיות על פי עקרונות הפרמקלצ'ר.
שיטת הפרמקלצ'ר נהגתה ופותחה בשנות השבעים על ידי שני עמיתים אוסטרליים, ביל מולינסון ודייויד הולמוגרן. השם המקורי היה הלחם של המילים באנגלית 'חקלאות בת-קיימא', כי בכך עסק התחום בתחילה: תכנון והקמה של מערכות חקלאיות בנות קיימא. מערכות המתוכננות באופן זה מכילות בדרך כלל מעגלי אנרגיה סגורים, בהיותם מבוססות על מודלים של מערכות אקולוגיות בטבע. כל דבר קשור לדבר אחר: תוצרי פסולת מחלק אחד של המערכת משמשים לטיפוח חלק אחר. הרעיון הוא ליצור מעגל סגור בו כל דבר שנפלט גם נקלט מחדש, כך שאין צורך לייבא תוספות מבחוץ - או להשמיד פסולת כלשהי.
תורת הפרמקלצ'ר נהגתה בזמן בו החלה האנושות להבין שלפעילויות מקומיות יש השלכה הרבה יותר גדולה על הביוספרה ממה שחשבו תחילה. חומרי הדברה כימיים שיועדו לחרקים על כרובים, למשל, התגלו כנטולי אבחנה ומזיקים ברעילותם ליצורים רבים אחרים. התיאורטיקנים הירוקים של אותה תקופה ניסו לקדם תפיסת עולם בה האנושות היא חלק אינטגרלי מהטבע, ולא דבר נפרד ממנו. מהבנה זו נולדה הפרמקלצ'ר, שהיום מקובל לראות את פירושה לא רק כחקלאות בת קיימא אלא גם כהלחם של שתי מילים אחרות באנגלית: permanent culture – תרבות בת קיימא.
טליה שניידר המתגוררת ממשפחתה בטלז סטון היא אחת מהדמויות הבולטות ביותר בחברת הפרמקלצ'ר הישראלית. מאז ומתמיד, היא מספרת, היא אהבה את הטבע וחיפשה את הדרך הנכונה להתחבר אליו. "גדלתי באזור של טבע, ובגיל צעיר למדי הבנתי שאני אוהבת מאוד צמחים, והחלטתי ללכת ללמוד גינון. לאחר שנת לימוד של גננות קונבנציונלית, קיבלתי תעודת גנן מוסמך אבל הבנתי שזה לא זה: לא יתכן שכאשר האדם בא לגנן, הוא חייב להשתמש בכל הרעלים הללו שלימדו אותי להשתמש בהם כגננית נוי. ידעתי שזה לא מתיישב עם תפיסת הטבע הרחבה מאוד על המערכת האקולוגית השלמה וההרמונית שה' ברא.
"כך התחלתי לחפש אחרי גישה אלטרנטיבית, ובמקרה הגיע אז לארץ מורה לפרמקלצ'ר, שנתן כמה שיעורים. נסעתי לשמוע אותו, ופשוטו כמשמעו יצאתי באמצע השיעורים וטסתי ללמוד באנגליה. למדתי שם במשך כשנה, עם הרבה עבודה מעשית בחוות פרמקלצ'ר שונות, והרבה קורסים מעמיקים ומפגש עם אנשים עם הרבה ידע בתחום. כל עולמי השתנה ונפתח."
שניידר מדגישה את ההבדל שבין התפיסה הפופולרית של פעילים ירוקים לוחמניים לבין מה שמלמדת הפרמקלצ'ר. "במקום להיות מה"ירוקים" ש'עולים על בריקדות' והם 'נגד': נגד כלים חד פעמים ונגד ניצול בעלי חיים ועוד ועוד, הפכתי להיות 'בעד': בעד הטוב, ולא נגד הרע. נתנו לי כלים מעשיים להבין את הבריאה, ולשתף איתה פעולה, ומה שבעיקר ריגש אותי היה שזה לא עובד רק במישור הגנני, לא רק 'אני והצמחים' כפי שחשבתי בהתחלה, אלא הרבה יותר מזה: פרמקלצ'ר הפכה את זה ל'אני ואנשים'...
"מאוחר יותר, כשחזרתי בתשובה, היהדות רק העמיקה את זה, והבנתי שמה שיש לפרמקלצ'ר להציע זה רק קצה-הזרת של הדבר השלם של ה'ואהבת' היהודי. ממש מסלול של 'כי האדם עץ השדה' "
שניידר מאמינה שיש קשר הדוק בין יהדות לפרמקלצ'ר ."מספר רבנים האירו את תשומת הלב לכך שאיכות הסביבה נכללת במצוות ואהבת לרעך כמוך. אם אדם יודע בוודאות שהוא מזהם את מי התהום –שהוא מרעיל את המים שמישהו אחר ישתה, אפילו אם זה בעוד כמה שנים, זו עבירה ממש. התפיסה היהודית מבארת לנו שכאשר האדם עולה מעלה הוא מושך איתו מעלה את כל הבריאה, וכשהוא יורד מטה - ההפך. לאדם יש אחריות על הבריאה."
לא רק לכפריים
שניידר לא מסתפקת בדיבורים על הדאגה לסביבה אלא מיישמת בביתה כל מה שלמדה. היא ובני משפחתה מייצרים בעצמם קומפוסט משיירי מטבח ומפסולת אנושית, משתמשים בחיתולים רב-פעמיים, אוכלים נבטוטים שגידלו בעצמם, ומשתמשים באקונומיקה ובמשחת שיניים שייצרו בבית. בנוסף לכך, היא גם מנהלת את בית הספר לקיימות מקומית וברשותה הוצאת ספרים בשם 'יער', במסגרתה היא מתרגמת וכותבת ספרים על פרמקלצר, המודפסים כמובן אך ורק על נייר ממוחזר – ובדיו על בסיס סויה.
" אני פשוט חיה את הפרמקלצ'ר, וה' נתן לי את הכתיבה, והיכולת ללמד, ולאלו שרוצים אני שמחה לחלוק איתם את הדרך שעברתי, ולקצר להם את הדרך, לתת להם את הפתרונות שאספתי. המון פתרונות, שמתיישבים עם העולם המודרני, ובית רגיל ועירוני, וממש לא מדברים לכפריים בקצה העולם שחיים על חסה בלבד."
לא רק לכפריים בקצה העולם? מה למשל אפשר להציע למשפחה חרדית רגילה שגרה בדירה עירונית צפופה? איך יכולים עקרונות הפרמקלצ'ר להיכנס לחייה?
"יש אינספור דרכים." אומרת שניידר בהחלטיות. "נתחיל עם משהו אחד לפסח: חומרי ניקוי. רוב החומרים שאנשים קוראים להם 'חומרי ניקוי' הם למעשה 'חומרי זיהום', כימיים רעילים וסופר-מזהמים, אשר השימוש בהם פוגע בנו גם מיידית וגם בעתיד.
"הפגיעה הישירה היא דרך הירקות והפירות שאנו אוכלים כי כל המים בארץ חוזרים לחקלאות, אך עוברים טיהור לא מלא. לכן כשאנו קונים ירקות אנו מקבלים בתוכם את כל ה'חומרי זיהום' שזרקנו בשירותים ובכיור, כולל המטפטף הכחול בשירותים שהוא כלורין: אחד החומרים הכי רעילים שהמצאנו, כולל האקונומיקה הלא אקולוגית,שמפו וסבון וכן הלאה, כולם חומרים לא טבעיים ומסוכנים. זה יפגע בנו גם בעתיד, כי החומרים הללו ממיתים את מערכות המים וגורמות להיעלמותם.
"אז מה כן? אני קודם כל מציעה לכל עקרות הבית לאמץ סודה לשתייה כחומר ניקוי. פשוט לקנות קופסא גדולה של סודה לשתייה בחנות תבלינים בשוק לפי משקל, ולהתחיל לנקות איתה. אפשר גם להשתמש בחומץ כמרכך כביסה. בכלל, אפשר להוציא מהבית את כל הדטרגנטים והכימיקלים ולעבור לשמנים נדיפים, זולים וטבעיים לחלוטין, כדי ליצר את כל חומרי הניקוי לגוף ולבית שאתם צריכים. ואם חייבים לקנות, אז בחנויות טבע מציעים חומרי ניקוי אקולוגיים, ואפשר בקלות להתארגן לקניה מרוכזת ישר מהמפעל הישראלי."
ולא יותר קשה לחיות ככה? אני מקשה. בכל זאת התרגלנו לחד פעמי וחומרי ניקוי רבי עוצמה ולחסוך זמן בכל אמצעי. אבל שניידר לא מתרשמת מהטיעון הזה."הפחד מאי נוחות זו רעה חולה מערבית שדבקה בנו. לא בטוח שזה שייך למי שרוצה לחיות נכון בעולם שהקב"ה נתן לנו.
"לגבי התכל'ס, התשובה היא שכמו שלבעל תשובה מתחיל קשה וכמו שהוא עמל לסגל את המצוות אחת לאחת לתוך חייו, אבל ברור לו שזו הדרך, כך גם כאן. ומקום שבעלי תשובה עומדים בו... מי שמצליח לסגל את דברים הללו לחייו, יוכל להראות לאחרים את הדרך . מדובר פה על הבריאה שה' נתן לנו, לא פחות ולא יותר. ומי יתקן אם לא אנחנו?"
שניידר גם שוללת את האמירה שחיים טבעיים עולים ביוקר. " אם את הולכת על סודה לשתייה ושמן נדיף תפוז ולוונדר, אז זה בהחלט זול יותר. אבל כן, יש גם עניין של הסתפקות במועט. הצרכנות החרדית היא סיפור עצוב שנשבה בקסמי החילוניות והעולם הזה, וזה עניין של בחירה, כמו שאנחנו בוחרים לא לתת לטכנולוגיה להיכנס לחיים שלנו.
"אם אני לא קונה כל דבר שמציעים ב'סופר הכשר' , אלא רק את מה שפחות ארוז, ויותר בריא, ולא מכיל רעלים, למרות שיש על זה כשרות בד"'ץ, אז אני לומדת לתקן.
"בסופו של דבר, חיים כאלה מחזירים את הכדור לידיים שלנו: את כדור הארץ וכדור המשחק. מה אוכלים, מה קונים, איך נוסעים, אם מוותרים על נסיעות מיותרות, מותרות הן מיותרות, זוהי העבודה היהודית. ההבנה שהצטמצמות היא דווקא גדילה."
לא בעיה אלא פתרון
אם שניידר הגיעה לפרמקלצ'ר מתחום הגננות, שושנה בובליל מרמת גן הגיעה לפרמקלצ'ר מעולם הכימיה. בובליל, שעובדת כיום כיועצת אקולוגית ומתכננת הקמת מדרשה שתעסוק בנושאי קיימות ויהדות, היא בעלת תואר שני בכימיה. במשך שנים התרכזה בגידול ילדיה מבלי לעבוד מחוץ לבית, וכשגדלו ביקשה לעסוק בתחום איכות הסביבה על בסיס הרקע שלה במדעים. היא הגיעה לאותו קורס בקיבוץ גזר בו למדה טליה שניידר בטרם טסה להמשך לימודיה בחו"ל. גישת הפרמקלצ'ר שבתה מיד את ליבה בחיוביות שלה. "הרבה פעמים כשמדברים על איכות הסביבה מדברים רק על מה רע ומה אסור ומה לא בסדר. עם כל הכבוד, מצוות לא תעשה כבר יש לי בתורה...התחברתי מאד לפרמקלצ'ר שאומרת לפני שאתה פוסל משהו, תבדוק. אולי מה שאתה חושב שהוא בעיה, הוא בעצם פתרון לבעיה אחרת. הבית מייצר הרבה זבל, למשל? אם אתה שם את הזבל בערימת קומפוסט, הוא מחייה את הצמחים ומפרה את האדמה. זו גישה שנראתה לי מאד יהודית."
בובליל מתגוררת באזור אורבני בעליל, אבל היא לא חושבת שמקום מושבה ברמת גן מונע ממנה ליישם את עקרונות הפרמקלצ'ר בחייה. "הפרמקלצ'ר מדבר על שלושה דברים: עזרה לאדם, עזרה לאדמה וחלוקה הוגנת של משאבים. עזרה לאדם זה אפילו תכנון הבית צורה נכונה, כאשר הדברים השימושיים ביותר נמצאים במקומות הנגישים ביותר. לפי עקרונות הפרמקלצ'ר אפשר לתכנן חווה – אבל אפשר גם לתכנן מטבח או ארון בגדים. זה רלוונטי לכל אדם."
גם האדמה, סבורה בובליל, זמינה לכל אחד. "אפשר לגדל ירקות בגינה, אפשר במרפסת, ואפשר אפילו – כמוני – באדניות על החלון. מעולם לא הצלחתי לגדל שום דבר אבל מאז שנחשפתי לפרמקלצ'ר אני מגדלת את עשבי התיבול שלי בעצמי ואף כוללת אותם במשלוחי המנות שלי." היא טוענת כי מי שמגדל עשבי תיבול בשיטת הפרמקלצ'ר כמעט ולא יסבול כלל מבעיה של חרקים.
בובליל מונה דברים נוספים שאפשר ליישם בבית עירוני לגמרי: "להניח קערת מים עבור הציפורים - הן עוזרות לכם. הן אחראיות בכל העולם להפריית עצי פרי. לא לקנות חומרי ניקוי בצורה אוטומטית - לבדוק מה הם מכילים. לבחור חומרים ידידותיים לסביבה."
כמו טליה שניידר, גם שושנה בובליל לא מסכימה עם הטענה שדרך החיים הטבעית עולה יותר כסף. "לכל דבר יש גם השלכות לטווח ארוך. מידי שנה 300 דונם בישראל הולכים לאיבוד בגלל הטמנת אשפה. זה חסכוני? בגלל חומרי צריכה רעילים וזולים יותר ילדים חולה באסטמה. זה משתלם?
"תרבות הצרכנות מזיקה לעולם. אנחנו לוקחים משאבים, משתמשים וזורקים. אבל כדור הארץ הוא סופי. בסוף המשאבים ייגמרו ואז – מה יהיה על הדורות הבאים? כבר היום, למשל, יש בעיה של מחסור בדגים בים. וזו רק ההתחלה. כל אחד בחיים הפרטיים שלו צריך למצוא איך הוא יכול להשתמש בחכמה במשאבים, למחזר . אני מעבירה הרצאות על קיימות, סביבה ויהדות ומדברת בדיוק על הנקודה הזו: תחשבו מה אתם יכולים לשפר.
"אני מדברת גם הרבה על העניין של קשרי קהילה, שמושם עליו דגש מאד חזק בפרמקלצ'ר. מי אמר שמשאבים זה רק כסף? אם את שומרת לשכנה על הילדים והיא עוזרת לך לבשל, זה לא משאבים? זה הרי בדיוק הרעיון של 'בנק הזמן'. מתפנה לנו כסף בתקציב המשפחתי כאשר אנחנו משתפים פעולה עם הקהילה סביבנו בצורה הזו. עניין 'יחסי גומלין' רלוונטי גם לאדם, לא רק לאדמה.
"וכמובן, הקונפסט של חלוקה הוגנת של משאבים - זו בדיוק גמילות החסדים שהיהדות דורשת ממנו. אני רואה את זה מיושם בשווקים של החלפות. לכולנו יש הרי בבית בגדים, כלים, משחקים, ספרים ששוכבים בלי שימוש. אז עורכים שווקי החלפות וכמעט תמיד יימצא מישהו שעמד לקנות משהו, ועכשיו הוא לא צריך: כי לך יש את החפץ הזה ועבורך הוא מיותר. יש לי חברה ששכבו אצלה בארון 20 שנה מגשי מנה ראשונה שהיא מעולם לא השתמשה בהם. ואז היא פגשה בשיעור כלה צעירה שציינה כמה בעלה אוהב מנה אחרונה שמוגשת יפה -אבל אין להם כסף לקנות כלי הגשה נאים. חברתי, כמובן, הביאה לה את הסט שלה בשמחה. אצלה הוא צבר אבק, לשנייה הוא הועיל מאד. גם זה פרמקלצ'ר."
לחשוב לפני כל פעולה
משפחת לחמן מתגוררת בישוב שובה שבעוטף עזה, מושב גבול נטוש-למחצה שב-2007 התיישב בו גרעין תורני –אקולוגי, שאיתי לחמן נמנה על מקימיו. כמו שניידר ובובליל, גם הוא איש פרמקלצ'ר מובהק.
"הגעתי מבית חילוני," הוא מספר. "חזרתי בתשובה לפני כעשר שנים, כשבמקביל חיפשתי גם חיבור לאדמה ולנושא הקיימות. אשתי בדיוק התחילה ללמוד אצל טליה שניידר, ופתאום כל חלקי הפאזל התחברו לנו. הבנו שזה חלק מהחזרה של העם יהודי לארץ ישראל: החיבור לטבע בצורה יותר מבוררת ויותר מדוייקת. גילינו שבעצם כל עקרונות הפרמקלצ'ר מצויים בתורה, רק שצריך להתעורר ולראות את זה.
"התחלנו באופן מעשי לעבור תהליך שינוי: לגדל בעצמנו ירקות, להשתמש בשירותי קומפוסט. את לול התרנגולות שלנו אנחנו מעבירים ממקום למקום כל הזמן כדי שהתרנגולות יפרו את האדמה בפסולת שהן מייצרות. יש לנו מערכת אגירת מים ומערכת מים אפורים."
משפחת לחמן גם מתפרנסת מעיסוקים ההולמים את אמונותיהם. בתחילת התיישבותו בשובה ניהל איתי עסק בשם 'מיתיבי', עסק של שירותי קומפוסט. "במקום להשתמש בשירותים ניידים כימיים באירועים, הצענו שירותי קומפוסט שאחרי זה מפרים את האדמה. העסק התקיים כמה שנים, ואז עזבנו את התחום והתחלנו עסק של טיפוח אורגני בשם 'ערוגות הבושם'."
העסק נולד מהרצאות שמסרה אשתו של איתי, אסתר. היא נהגה למסור לנשים הרצאה בשם 'חכמת נשים בנתה ביתה' ולדבר על כוחה של עקרת הבית לבחור מה היא מכניסה לביתה וההשפעה של בחירותיה על בריאות הגוף והנפש. היא דיברה על כך שעקרות בית הן בין הציבורים החשופים ביותר ללקות במחלות ממאירות בגלל חשיפתן לכימיקלים מסוכנים, ועל נזקיהם של מוצרי טיפוח לא טבעיים. "ואז הנשים התחילו לבקש פתרונות. אם זה וזה לא טוב - מה האלטרנטיבה?" מספר איתי. "ככה היא התחילה לרקוח מוצרים בעצמה. יש לה קו שלם של מוצרי טיפוח אורגניים, כולל סבון, שמפו, משחת החתלה לתינוקות, ועוד."
אבל לא רק העסק של בני משפחת לחמן נבנה סביב הפרמקלצ'ר אלא גם הבית החדש שלהם שעדיין נמצא בבניה. הבית הזה נבנה משקי אדמה ולא מבטון, מספר איתי לחמן. "זו בנייה זולה יותר, מחומרים מתכלים ומקומיים, וגם חיסכון באנרגיה הנדרשת לייצור בטון." הוא יכיל, כמובן, מערכת אנרגיה סולארית.
"שיטת הפרמקלצ'ר מעודדת התנהלות הוליסטית," מסכם איתי לחמן את תפיסת עולמו. "היא רלוונטית לכל הפעילויות היומיומיות שלנו. דרך הפרמקלצ'ר הבנו שלמעשה אנחנו ניזונים מתרבות אדום, לא מהיהדות. למדנו לחשוב לפני כל פעולה: את מה אנחנו מעודדים כשאנחנו קונים מוצר כזה או אחר? קחו אפילו את ההתייחסות למים. על ארץ ישראל נאמר "לא כארץ מצרים היא...למטר השמיים תשתה מים." המים שלנו כאן הם ברכה מיוחדת מהקדוש ברוך הוא. אם אנחנו משתמשים במים וזורקים ומבזבזים אותם, זה לא יחס של כבוד לברכה שהשם מרעיף עלינו.
"אותו הדבר לגבי אנרגיה. אני יכול להשתמש באנרגיה שמזהמת את ארץ ישראל, שלא לדבר על כך שהיא מחזקת את מדינות ערב העוינות אם מדובר בנפט למשל, ואני יכול להשתמש באנרגיה סולארית. אנרגיה סולארית זה ממש 'להיות מקבל על מנת להשפיע', כמו שקוראים לזה בקבלה. זו הבחירה שלנו."
