הוי ארנב!

סיפורי פרמקלצ'ר מאת טליה שנידר

ב"ה

סוף השמיטה וכולי נרגשת נרעשת: סוף סוף! בראש השנה כבר נבחנה מידת הסבלנות שלי: האם אצליח להתאפק עוד יום אחד (יום ארוך הוא בן יומיים ראש השנה, יומא אריכתא הוא נקרא). הייתי על קוצים, האצבעות בקושי החזיקו מעמד שלא להתחיל להפוך בערימות הקומפוסט, לפתוח סבכים, לפזר זרעים. נוווו.... נו כבר. מתי יעבור החג הנהדר הזה, ואוכל לשוב לגני!

אך סיום שנת השמיטה היה בסימן ארנב. ככה זה בראש השנה עושים לך סימנים.

שאלו אותי מה הדבר הראשון שאעשה עם צאת החג. אמרתי ערוגות מוגבהות וירקות. באמת זה כבר חסר לנו מאוד, ירקות טריים, ממממ.... גם מיד בסיום השביעית, שתלתי גפן נוספת בגן. כי אין כמו גפן. כי כל כך הרבה מה יש לעשות בכל הענבים האלה. כי כשנוח יצא מהתיבה הוא שתל גפן, ואני נוח לי עוד גפן פוריה.

אבל לא שאלו אותי, ובלי להתיעץ עימי, החליטו משמיים, שהשנה השמינית תביא בכנפיה ארנבים. לא ירקות לא גפן, לא צחצחות-הנפש אל מול השתילים המתפתחים בגשם הראשון. לא. לך שמרנו הפתעה לתחילת השנה, אמנם שמרת יפה שמיטה, אבל הוחלט בבית דין של מעלה שאת תקבלי, ארנב. כל אחד והגורל שלו.

ארנב זו חיה מאוד מולטי-פונקציונלית. היא אוכלת את כל מה שהתרנגולות לא אוכלות, את כל הדברים הקשים, השורשים, הקליפות של הדלעת, והופכת אותם ממש בין לילה כביו-קומפוסטר לזבל ארנבות משובח, דשן דשופרא דשופרא. והיא גם חמודה, והילדים אוהבים אותה, בעצם לא, את הגורים שלה. וכמה גורים. משגורים טריים בכל חודש. אלא מה, זו חית אוהבת מרחבים. הכלוב צר לה. חביבה עליה מלאכת חפירת מאורות, ובכלוב קשה לחפור, כי יש רשת המגוננת על ארנביך מפני נמיות (שארנבים וחולדות הן מהמעדנים החביבים עליהן).

כך יוצא שיש בתוכי מלחמה פנימית: לגדל ארנבים לשם הטוב שבהן, או לא לגדלן כדי שיהיה להן טוב.

בימי הצנע באמא-רוסיה, כשלא היה מה לאכול, היו מגדלים ארנבים בעליות-הגג, כדי לדשן מיקרו-חקלאות בתוך הבתים. וכך ארנבים עשו סלט (בזכות הקומפוסט שהניבו או ארניבו), וגם סיפקו מקור בשר זמין. אלא שאנחנו כאן בארץ ברוך ה' לא אוכלים קדירת-ארנבות בציר, וכך הערך הנוסף של סטייק ארנב יורד, ופוחתת החשיבות לגידולם במשק ביתי זעיר. נקודה פחות לארנבים.

שלושה ארנבים סוררים וחמודים הגיעו אלי למשמורת, ועשו עבודה מצויינת בעיכול תוצרי הלוואי מן המטבח שלי ושל עוד כמה שכנות. חרוצים.

בראש השנה פתחתי קצת לתרנגולות שלי: סוף שמיטה, חשבתי, שיטיילו פעם אחרונה בגינה לפני שאני שותלת פה הכל. זו ההזדמנות שלהן להסתובב חופשי באין מפריע. ממחר, אני הופכת פה את כל הפרא המקסים שצמח לו, ומבייתת את הגן, ערוגות מוגבהות ושתילי ירקות.

אבל גם הארנבים חמקו עברו להם, מבלי ששמתי לב לכך, כולי שקועה באוירת החג ונרגשת מסיום השמיטה. יצאו התרנגולות ושבו עם ערב. לא כן הארנבים. אללי לסיום האלול!

תרנגולות תמיד יחזרו ללול שלהן עם השקיעה, הן אוהבות לישון בבית, מעצמן ישובו לדירתן. אך הארנבים יצאו לשחר לטרף: והטרף שלהן הוא שתילי הירקות הרכים שלי...

ניסיתי לתפוס אותן, מכאן ומשם. שמתי מלכודת עכברושים גדולה, עם אלפלפה טריה, ניסיתי עם לשים פתיון בכלוב, התחבאתי מאחורי העץ, מחכה לשבריר השניה בו אצטרך למשוך בחבל וללכוד אותן.

אבל כדרכם של ארנבים, זריזים קלי רגלים, הם נמלטו, ואני לא יכולתי להן. כל שחר וכל בין ערביים הם שבו להטריד את מנוחת גני ההולך ונובט ועולה. את כל הירקות כיסיתי ברשתות, שלא יוסיפו לנגוס בהם.

ארנב אחד, היה עיור בעין אחת, ונלכד בקלות. השני פשוט נעלם. אבל השלישי עקשן. לא מוותר לי. 'מי שחושב שה' ותרן לא יוותר' אמר בעל הסולם. שולח לי שליחים עקשנים. ממש כמאמר אבותינו: "שועלים קטנים מחבלים בכרמים" (שיר השירים). כל אחד והשועל שלו, הארנב שלו, המחבל שלו, הכרם שלו. לפעמים הם קטנים וחולפים לפעמים הם קבועים ועקשנים, כמו הארנב השלישי, ואני מחכה לגאולה השלישית.

הלב, אחרי שנה של שמיטה, חמד לראות את השתילים עולים, אך לא כן מחשבותיו של מי שאמר והיה עולם. הוא, היו לו תכניות אחרות בשבילי.

לכל אחד יש סיפור מושלם שהוא מספר לעצמו על איך עולמו אמור להתנהל, ולכל אחד יש ארנבים. יש לי שכנה יקרה שהם רוצים לקנות בית, ומסתבר שהאיש שעומד מולם, שנראה כאדם נחמד ואדיב, התגלה כנוכל. אני אומרת לה: זה הארנב שלך. שכנה אחרת מספרת שהבן שלה התחיל ללמד בבית ספר חינוך מיוחד כלשהו, אבל הוא רגיל לעבוד רק עם ילדים-נורא-מחונכים, וכעת הוא עומד מול ילדים שנוגסים בכל ניסיונותיו להצמיח משהו, הילדים הם הארנב שלו, הם באו ללמד אותו משהו על עצמו. החדשות מלאות בארנבים שלא יהססו לנגוס בך בעודך חי.

בעל הבית נראה אדיב, הילדים נראו חמודים במבט ראשון, ההוא מהטלויזיה דוקא דיבר יפה על צדק לפני שהוא גילה את שיני הארס שלו, אבל איכשהוא צמחו לך מהם צרות צרורות (ואת האפונה המתוקה שלך הם מחריבים, איפה איפה המתיקות שכמהנו לה?).

איך מטפלים ב'ארנב' שבא והופך צורה לצרה? שלוש דרכים שתיהן נחוצות:

אחת להאמין שיש כאן מסר חשוב במיוחד בשבילך, שתיים לעשות את מירב ההשתדלות לשיפור המצב ולצפות (בסבלנות ככל הניתן) לישועה בו זמנית.

והכי חשוב שלוש: את הארנבים שלי לא אוכל לתפוס לבד. צריך לשלב כוחות, כשרונות ויכולת. רק כך הופכים צרה לצורה. וזה, 'שועלים קטנים מחבלים בכרמים', ראו אותם החכמים נכנסים ויוצאים ובכו. ראה אותם רבי עקיבא וצחק. מה אתה צוחק, נזפו בו חבריו, והוא אמר: 'אם התגשמו נבואות של צרות, יתגשמו גם נבואות של ישועות'.

ב"ה

הקשבתי לעיצה החמה שידי כתבו בסוף הסיפור,

והלכתי לבקש עזרה מאחרים.

רגע לפני שכבר עמדתי לגדר את כל הערוגות, או לעשב את קסם

ה'סוואנה' ההררית העירונית שסביב ביתי (שם היו מחפרותיו של אותו ארנב בן בליעל)

הקשבתי לעצת בעלי שאמר

תתקשרי ללוכד בעלי חיים. בעלים חיים יש להם עיצות טובות.

תוך רבע שעה הוא כבר היה כאן (מסתבר שהוא גר בישוב לידינו!),

ואני חייבת לספר

שהתפעלתי עד מאוד מכישוריו,

האיש ממש יודע מה הוא עושה, מדבר את שפת הארנבים, קולט אותם, יש גששים יהודים! איך הוא אמר לי תמחאי כפיים כך ואחר כך אחרת, תעמדי בו, זה הסיבוב שלו... הבנאדם התארנב לנגד עיני!

שאלתי אותו איפה הוא למד את זה? חשבתי אולי היה גשש צבאי או משהו, אבל הוא ענה תשובה מתוקה: "יש לי את זה מאז שאני ילד". איזה יופי! צריך את כל סוגי הנשמות כאן, לכולם יש תפקיד בעולם!

שמו גולן שריר. מי שיש לו ארנב או יצור חמקני אחר, תתקשרו אליו

שווה לראות אותו עובד. אני חושבת להחליף עיסוק ולהיות שוליה שלו, משהו יפה!

תוך שעה הארנב היה מונח ברשתו. ואני פצחתי בקריאות הללויה!

0544868974

הוא לוקח 200 שח' אם הוא לא תופס, ו-400 אם כן. שווה כל שקל רק כדי לראות אותו בפעולה.

דקה אחר כך, עוד הערה:

מדהים איך שהגאולה באה בפתע,

ועוד יותר פלאי איך קשה לנו לעכל ש... זהו. הסיוט נגמר.

בין אם הסיוט הוא ארנב או משהו חלילה הרבה יותר גרוע,

זה עומד להסתיים. פת-אום, כמו חלום, כל זה יהי'ה גם יהי'ה מאחורינו,

והפתרון קל ופשוט ממה שאנחנו יכולים לשער. רק להעזר זה בזה, רק להיות יחד, לעבוד ביחד.