מבוא לסדרת לט' אבות מלאכה
קטע מתוך הספר החדש של טליה שניידר 'הודו מחזירה מתנות'
"באתי להודו ללמוד אריגה. אריגה היא אחת מתוך ל"ט אבות מלאכות, מלאכת הערגה. שלושים ותשע מלאכות הכפיים, מהן נגזרות כל הפעולות האנושיות: מלאכות החקלאות, בניה, אפיית לחם, כתיבה וגם מלאכות הצמר. אלה היו מושא געגועי שנים רבות כל כך, בתודעתי קשרתי אותן להודו.
שנתי הישראלית מעוררת אותי לפעום במקצבי המלאכות, זריעה וקטיף, ליקוט ואסיף. ל"ט המלאכות נקראות גם ט"ל, והטל הוא תחיית המתים, המלאכות מחיות את הנפש. עם שובי הביתה, לא רציתי עוד ש"תֵּעשה מלאכתי בידֵּי אחרים".
באורח חיים אקולוגי נתפסות המלאכות כחלק בלתי נפרד מקיומו של עולם (sustainability). עשיה פשוטה בידיים חיוניות להשיב את הנפש לחיוניותה. עבורי, המלאכה מתמלאת משמעות וחיים דווקא מתוך ההקשר שהתורה קושרת לה ככתר.
מלאכה איננה קשורה למאמץ או קושי. מהות המלאכה: יצירת שינוי. הדלקת חשמל בשבת בימינו אינה מלאכה מאמצת, אך היא גורמת לשינוי מוחלט בעולם.
חז"ל ידעו כבר לפני אלפיים שנה דבר מדהים: הם חזו שיגיע דור בו רוב בני האדם בעולם לא ידעו אף מלאכת יד, דור בו אנשים לא ידעו לייצר ב'ידיים' - לא יארגו, לא יטוו, לא יצבעו, לא יסרקו, לא יחצבו... הם יסעו להודו או מרוקו כדי לראות דברים כאלה.
חז"ל חזו גם, שיבוא יום ושוב נצטרך למלאכות, ובדיוק אז כמעט לא יהיו מי שיזכרו איך עושים אותן. לכן אסור שתשתכח מלאכה מישראל. ואת כל המלאכות הצפינו חכמים ברשימת לט' המלאכות.
מה יכול לגרום לאנשים לחזור אל המלאכה הידנית בעידן טכנולוגי? אולי התחזיות הקודרות בנות זמננו על מאגרי הדלק העולמיים שיבואו אל קיצם. אולי בחירה מודעת או משיכת הלב - כפי שרואים היום שיבה אל מלאכות הכפיים המסורתיות.
הדבר המדהים ביותר בעיני, הוא שה'איך לעשות' כל מלאכה, הוצפן במשניות אגב איסור-עשייתה בשבת... דווקא על ידי הפניית מודעותי להימנעות ממלאכות מסויימות בשבת, דווקא כך אני אמורה להיזכר שאני כן אמורה לשוב לעשותןבששת ימות המעשה. הפוך על הפוך!
כאשר אני מקדישה יום אחד בשבוע, בו לא אתערב בבריאה ולא אצור בה כל שינוי, אני בעצם עוסקת בשימור מלאכות,שלא תשתכח תורה ומלאכה מישראל. שוב מתוך ה'לאו' מתברר ה'הן'. למה לעצור דווקא בשבת? כי שבע הוא חוק קוסמי. התגלות עליונה. גם ישראלי, גם הודי וגם אמריקאי רואים בבירור את השבע בטבע: בארבעת מצבי הירח בשמיים. אבל רק ישראלי חוגג את החוק הזה: בשבת. יום של ערגה, בו אני מניחה ממלאכת האריגה שלי" . (טליה שניידר/הודו מחזירה מתנות, הוצאת יער).
